<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תי"ב</h1>
<h2>דף צה.</h2>
אמרת שנסתפק אצלך מה שכתבתי אני בתורת הבית בשער התערובות [בית רביעי שער ראשון] דבר זה נסחו, תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה [וכו'] דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכו', והני מילי כשלא ראינוהו יוצא מן המקולין אבל ראינוהו יוצא מן המקולין הרי נפל לנו הספק בקבוע ואסור וכדאמרינן בפרק קמא דפסחים [ט' ע"ב] תשעה צבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן מהי מיניהו שקל היינו תשע חנויות פירש ואתא עכבר ושקל וכו' היינו סיפא ובנמצא הלך אחר הרוב וכו', ואמרת שאכתוב לך מה ראיה יש מכאן לנדון, עד כאן. ואני לא ידעתי מה אבאר בזה יותר ממה שכתבתי. והוא שאני אומר שאם ראינו אנו אחד שלקח מן המקולין ונפל מידו לפנינו הרי זה אסור לנו לפי שאנו נפל לנו הספק בקבוע כיון שראינו[הו] לוקח מן הקבוע, (והרי) [והוי] כאותה של פרק קמא דפסחים שאם היו קבועין תשעה צבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל משם לעינינו ככר אחד ולא ידעינן אם ממצה שהן רוב שקל או מן הצבור האחד של חמץ שקל אסור כתשע חנויות, אף על פי שלא נסתפק לנו אלא ממה שראינו עכבר נוטל מן הקבוע. אבל אם פירש ככר אחד ולא ראינו בשעת פרישתו ואתא עכבר ושקל הרי זה מותר כסופא דבריתא דקתני ובנמצא הלך אחר הרוב דכל שלא פירש מן הקבוע לפנינו אנו תולין להקל ונאמר דכל דפריש מרובא פריש. זהו שאמרתי ולזה כונתי ואיני יודע אם יש כן (אסור) [חסור] בספרך אם לאו.
